shadow

מוכשר אבל חובבן – הכתבן מכוון המטרה

בפוסט הקודם כתבתי על הכותבים האינטואיטיביים – אנשים שכותבים בעיקר כי הם נהנים מכך. העליתי שם את הטענה שרצוי לכותבים האלו להחליט להתחייב לכתיבה שלהם ולהגדיר לעצמם מטרה, תכלית כלשהי לשמה הם כותבים.

כותב מכוון מטרה הוא אדם שיש לו משימה. הוא לא כותב סתם כך. הוא כותב לתכלית. אולי הוא רוצה לפרסם ספר. אולי הוא רוצה לייצר לעצמו נוכחות ולבנות שם בעזרת סדרת מאמרים. לפעמים המטרה היא לבנות קהילת קוראים סביב בלוג, או לבנות קבוצה פעילה בפייסבוק.

כותב מכוון מטרה, אם הוא רציני, מגדיר לעצמו יעדים לכתיבה. היעד יכול להיות תאריך שבו ייצא הספר שלו לאור, או לפרסם מאמר או פוסט כל שבוע. היעדים האלו מכוונים את הכותב ומנתבים את העשייה שלו. או לפחות, זה מה שאמור להתרחש.

צילום של כריכת יומן מעור עם צריבה של עט נובע והמילים - כתוב עם מטרה
תזכורת – לכתיבה שלך יש מטרה!

בפועל, רק בודדים מבין הכותבים לתכלית כלשהי עומדים ביעדים שלהם לאורך זמן. הם מתחילים לכתוב בהתלהבות ולעתים קרובות מקדימים את התוכנית שלהם. לפעמים השלב הזה נמשך מספר חודשים. בדרך כלל הוא מסתיים לאחר שבועות ספורים בלבד.

סיבה חלקית לכך היא שעבור רוב הכותבים האלו, הכתיבה היא עניין משני. יש להם עבודה קבועה שהם עובדים בה, או שיש להם עסק לתפעל. הם רגילים לכתוב מידי פעם להנאתם, אבל כעת משהם התחייבו לעצמם לכתיבה לצורך ספציפי, פתאום זו הפכה להיות עבודה. זה כבר לא משהו שהם עושים כי הם נהנים מזה, זה הפך להיות משהו שהם עושים "כי צריך".

"צריך" לא עובד כל כך טוב. מאז ימי בית הספר אנחנו רגילים להתחמק ממטלות כתיבה שהיינו צריכים לבצע, אבל לא התחשק לנו. וכך אנחנו יכולים לראות באינטרנט אתרים רבים שהתכנים בהם ישנים ולא מתעדכנים. יש 'סדרות מאמרים' שנקטעו באמצע. יש מאות 'חצאי ספרים' על מחשבים בכל הארץ, שאולי לא יראו אור לעולם.

הבעיה באותם אנשים אינה בכוונה. יש להם כוונה. כשהם החליטו על המטרה לשמה הם כותבים, הם התכוונו לכך לגמרי ברצינות. הם רק גילו שזה קשה להם מדי. לפעמים הם מרגישים שזה גוזל יותר זמן ומאמץ ממה שיש להם להפנות לכתיבה. לעתים נדמה להם שנגמרו הנושאים עבורם לכתוב עליהם. אבל אלו אינן הבעיות האמתיות. אלו רק סימפטומים. .

מה שחסר לכותב מכוון המטרה המצוי הן תוכנית סדורה ושיטה. הם יוצאים לדרך עם מטרה, אבל אין להם תוכנית ברורה איך להשיג אותה. הם יודעים שהם רוצים לכתוב ספר, אבל לא תכננו אותו. הם יודעים שבכוונתם לכתוב פוסט כל שבוע, אבל לא הכינו תוכנית על מה לכתוב. אז כשהם נתקעים, הם פשוט תקועים ולא יודעים איך להתקדם.

בנוסף, אין להם כלים לכתיבה שיטתית. הם כותבים כפי שכתבו תמיד – אינטואיטיבית. איך שיוצא. בניסוח ספרותי אפשר לומר שהם "מחכים למוזה". אבל המוזה לא תמיד באה. פעם שמעתי את ורד מוסינזון מספרת מה אמר דודה יגאל, המחבר של סדרת חסמב"ה האגדית, "מיידלע, מוזה זה לעצלנים". לכתוב זו עבודה.

וזו הבעיה האמתית של כותבים מכווני מטרה. הם לא מתייחסים לכתיבה כאל עבודה. הם מרשים לעצמם להמשיך לכתוב כחובבים. איך שיוצא, מתי שיוצא. אף אחד מהם לא היה מוכן לקבל גישה כזו מצד עובד שלו, אבל לעצמם הם מרשים, והתוצאות בהתאם.

אז אם יש מטרה בכתיבה שלכם, אם אתם מנסים להשיג משהו, אני ממליץ לכם לא להישאר לאורך זמן בשלב הכתיבה מכוונת-המטרה, אלא לעשות את הצעד הבא ולהפוך ל…

רוצים לנחש?

 

 

אה, כן. למקרה שתהיתם. גם הפוסט הזה נכתב בעזרת תבנית לכתיבה שיטתית וכתיבתו, מאפס עד פרסום, הצריכה קצת פחות מרבע שעה.

השאר תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

דילוג לתוכן