בשנת 2011 עסקתי בין השאר בפיתוח אפליקציות סמארטפון מסוג מיוחד שיועד לשיווק וקידום עסקים קטנים. באותה שנה דיברתי עם כמה וכמה בעלי עסקים על רכישת אפליקציה כזו. נזכרתי לאחרונה בשניים מהם שאמרו לי "כן, זה מעניין, אבל קודם כל אנחנו רוצים לשדרג את האתר שלנו". נזכרתי בשניים אחרים שאמרו משהו בסגנון "האפליקציה הזו לא עושה…(איזה משהו מתוחכם ולא ממש חיוני) אז אנחנו מעדיפים לפתח בעצמנו אפליקציה שתעשה גם את זה".
בתחילת שנת 2014 בדקתי. אלו שהיו צריכים "לשדרג את האתר" עדיין לא עשו זאת. אלו שהתכוונו לייצר את האפליקציה המושלמת – עדיין היו בלי.
נזכרתי בכך היום כשהצצתי בדף הנחיתה הישן שדרכו נרשמו מתעניינים לקבוצה הראשונה של "יוצאים לאור", וראיתי שם תגובות של שני אנשים. אחת כתבה שבעקבות מה שקראה בדף החליטה שהיא "לא רצינית" ביחס להוצאה לאור של הספר שכתבה. אחר כתב שלהוציא את עלות התכנית לפני שכתב את הספר זה יקר לו מדי. שניהם כתבו את ההערות האלו בפברואר האחרון. אני מוכן להתערב על הרבה כסף שאף אחד מהם לא התקדם מילימטר בעניין הספר שלו מאז.
דן קנדי, מאסטר שיווק שמכנה את עצמו "The Professor of Harsh Reality" (בתרגום חופשי – המורה למציאות מפוכחת) אמר פעם שההבדל בין יזמים לאנשים אחרים הוא שרוב האנשים מחכים עד שהמסלול יהיה נקי, כל האורות יראו ירוק, והרוח תהיה בכיוון הנכון, ולא יהיו עננים… ולכן הם תקועים תמיד על המסלול ואף פעם לא ממריאים לשום מקום. יזמים, לעומת זאת, דוחפים את כל הערימה מהמקפצה לתוך הבריכה, מזנקים פנימה ואיכשהו לומדים לשחות, להרכיב את המטוס ולהטיס אותו תוך כדי הבלגאן.
אין רגע מושלם להתחיל לכתוב. אין רגע נכון. אין זמן שבו כל הכוכבים מסתדרים בשורה למענכם, המוזות שרות מתחת לחלון, הכל יהיה נפלא וההצלחה מובטחת. פשוט אין רגע כזה. הדרך להתקדם היא להתחיל, ואז להמשיך, ואז לחבוט בפרפקציוניזם במטאטא ולגרש אותו מהבית, ולחזור ולרסס אותו במשמיד חרקים בכל פעם שהוא מנסה להתגנב בחזרה.
בעיני, הרגע המושלם הוא הרגע שהחלטת לעשות אותו כזה.
בימים אלו אני מוביל שבעה אנשים שהחליטו לפני תשעה חודשים שהם מתעקשים להתחיל, וכעת הם מתקרבים לשלב ההוצאה לאור של הספרים שלהם. אנחנו עורכים לכבוד זה את "תוצאה לאור – יריד הספרים להגשמה". כולם מוזמנים.
