הקוראים הוותיקים שלי יודעים שאני לא בדיוק 'חדש' בעניין שיווק קורסים וסדנאות באמצעות האינטרנט. העברתי יום עיון עמוס וגדוש ידש בנושא שיווק באינטרנט למאמנים לפני שאיתי פז החליט שהוא לא מסתפק בלעשות כסף גדול משיווק מוצרים ושותפים, אלא גם רוצה להיות הגורו של שיווק באינטרנט בישראל. ביום אחד מכרתי קורס וידיאו באלפי שקלים (לרשימה קטנטונת בת 300 איש בערך), עוד לפני שלירון מור הפציעה ליפות את פני האינטרנט שלנו. ושלא יידמה שאני מזלזל בשני אלו. שניהם מצליחים מאוד, ובצדק. רק רציתי לציין שאני גם במשחק הזה לא מעט זמן.
וכמו כל מי שעושה, גם לי היו דברים שהצליחו יפה, היו כאלו שעבדו לא רע, והיו גם כאלו שנכשלו לחלוטין. בבניתוח בדיעבד אני יכול לראות בקלות מאפיין קריטי שמבדיל בין הקורסים ודנאות שנמכרו בקלות, לבין אלו שהיוו מאבק במעלה ההר כל הדרך עד ליום הפתיחה. והמאפיין הזה הוא – שהם ענו על צורך עמוק ואמיתי של האנשים להם הצעתי אותו, ושזה נעשה בדרך שונה ואחרת מהדרכים המוכרות עד אותו זמן.
אנחנו בישראל מפגרים בערך שנה-שנתיים אחרי חזית השיווק באינטרנט בעולם (אם כי הפער הולך ומצטמצם עם הזמן – ויש גם תחומים שבהם ישראלים מאמצים חידושים הרבה לפני שאר העולם). כיום אנחנו בדור השלישי של המומחים המשווקים באינטרנט (הכוונה היא לאותם שמציבים עצמם גם כגורואים שמלמדים את מה שהם עושים). ואני לא אומר זאת כדי לזלזל בדור החדש הזה שיש בו אנשים טובים ומצליחים. אני אומר זאת מתוך ראייה "היסטורית" על התפתחות האינטרנט בישראל.. בראייה הזו, לרוב משווקי הדור השלישי יש בעיה קשה, ונראה שחלקם לא מודע לה מספיק.
כן, הם לא המציאו כלום. אבל גם קודמיהם העתיקו את הגורו'ס שלהם מחו"ל. זה לא הענין. הם פחות בעלי ניסיון אולי, אבל רובם לא פחות מקצועיים או טובים מקודמיהם. למרות שהשוק בארץ קטן, אין להם בעיה אמיתית של שוק – רוב העסקים בישראל עדיין לא מנצלים את האינטרנט או עושים את זה בצורה עלובה. העסקים בארץ צריכים את היועצים והמשווקים האלו. לא אמורה להיות בעיה של לקוחות.
הבעיה האמיתית של רובם היא שהם לא מחדשים דבר. רובם ממחזרים את אותם החומרים שלמדו מהגורואים שלהם. הם לא מציעים בשורה חדשה. אם לא מספקים משהו טוב יותר או מלהיב יותר. לכן הם נופלים בקטגורייה העסקית שנקראת "גם אני". וכשיש לך עסק מסוג "גם אני", מוטב לך למצוא משהו ייחודי באמת בדרך שאתה עושה דברים, כי אחרת, אתה קומודיטי, מצרך שנסחר לפי משקל. זה לא כיף להיות במצב הזה.
בחודש פברואר השנה השקתי לראשונה את הסדנה "לכתוב את הספר שלך", ואני מרגיש מאז בתגובת הקהל שהפעם הכנסתי לתערובת מספיק מהמרכיב הסודי המיוחד, השמרים שמתפיחים את עוגת העשייה – החדשנות. מה שהעליתי שם הוא כל כך שונה, כל כך יוצא דופן לעומת כל ההצעות האחרות (כולל הצעות מתחרות שהופיעו מאז), וזה כל כך נוגע בצורך הכמוס של אנשי הידע להפיץ את הבשורה שלהם, עד שאין מי ששומע על זה ולא מתלהב. הסדנה שערכתי בפברואר היתה האירוע-בתשלום שהיה לי הכי קל למלא אי-פעם.
לא, אנשים לא "נופלים לרגלי עם הארנק פתוח ומתחננים שאקח מהם כסף". הדימוי המלבב (אך שקרי לחלוטין) הומצא על ידי אנשי שיווק בארה"ב ובעיני הוא סמל למשווק העצלן המנסה לפרוט על הכאב האוניברסלי, במקום לטרוח להכיר לעומק את הקהל שלו. אני מאמין יותר בדבריו של קופירייטר אמריקאי אחר, ג'ון קרלטון (המפרסם את עצמו כזה שהכי הרבה מעתיקים ממנו ברשת) – "המשימה הכי קשה בעולם היא להפריד בין אדם לבין כספו". אין דבר כזה "לא צריך לשווק בכלל". תמיד צריך לשווק.
למעשה, אני נדרש לשיווק בלתי פוסק ומורכב למדי, כי הלקוחות שאני מחפש אינם משתייכים למועדון מסויים. בחיים המקצועיים של כל מומחה ואיש מקצוע יכול להגיע הזמן המתאים לכתוב ספר מקצועי, אבל קשה מאוד לזהות את הרגע הזה מבחוץ. זה הצד הקשה של חדשנות אמיתית – לפרוץ את הדרך.
אבל היתרון בחדשנות שעונה על צורך אמיתי הוא בכך שאין תחרות. אף אחד לא מציע ללמד את מה שאני מלמד, ואף אחד לא יוכל לתת את מה שאציע בהמשך. אם מעניינת אתכם חדשנות אמיתית בתחום תכנון, כתיבה והוצאה לאור של ספר המבוסס על הידע שלכם, לחצו על הקישור.
חדשנות היא המרכיב הסודי שמתפיח את העוגה. תזכרו את זה.
